החלטה בתיק בש"פ 5702/12

1.        לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ת' כתילי, סג"נ), בתיק מ"ת 5365-01-12, מיום 17.7.2012, שבמסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לעיין מחדש בתנאי שחרורו בערובה, ולבטל צו הרחקה שהוצא נגדו, האוסר עליו להיכנס לסניפי המוסד לביטוח לאומי.

הרקע לערר

2.        נגד העורר, ושני נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 48104-08-10), שבמסגרתו יוחסו לנאשמים ארבעה אישומים (לנאשם 3 מיוחס אישום נוסף). העורר הוא הנאשם 1 בכתב האישום, ולגביו נטען כי הוא עבד במחלקת נכות כללית בסניף המוסד לביטוח לאומי בנצרת עילית מאז שנת 1999, ומחודש ספטמבר 2004, הוא שימש בתפקיד של מנהל מדור גימלאות במחלקת נכות כללית. כפי שנטען בכתב האישום, העורר קשר קשר עם שני הנאשמים הנוספים, הנאשמת 2 אשר עבדה בסוכנות דואר במגדל העמק, והנאשם 3 שעבד עימה בסוכנות הדואר והיה בן-זוגה. על פי כתב האישום, קשרו הנאשמים קשר לגנוב כספים מהמוסד לביטוח לאומי ומאנשים הזכאים לתגמולים ממוסד זה. בחלק הכללי של כתב האישום נטען, כי הנאשמים פעלו לשם מימוש תכנית הקשר בשיטה הבאה: העורר איתר נשים שהיו אמורות לקבל תשלומים מהביטוח הלאומי והעביר את פרטיהן לנאשמים 2 ו-3, אשר פתחו בשם המתלוננות חשבונות כוזבים בבנק הדואר. לאחר פתיחת החשבונות הכוזבים, דאג העורר להכנסת הפרטים למערכת הממוחשבת במוסד לביטוח לאומי, באופן שתשלומי המל"ל נכנסו לחשבונות הכוזבים. הנאשמים 2 ו-3 זייפו את חתימותיהן של המתלוננות על שוברי המשיכה, ובאופן זה הצליחו למשוך כספים שהגיעו להן מתוך החשבונות המזוייפים.

           באישום הראשון, מדובר במתלוננת, תושבת הכפר ערב אל נעים, שהיא ובעלה היו זכאים לקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, ומאז שנת 2009, גם קצבת זקנה. על פי הנטען בכתב האישום, הועבר סכום של 105,153 ש"ח לחשבון כוזב, שנפתח על שם המתלוננת, ולאחר מכן, הועבר סכום נוסף כאשר, כל הסכומים שהועברו לחשבון הכוזב, המסתכמים ב-117,467 ש"ח, הוצאו במרמה על ידי הנאשמים.

           באישום השני, מדובר במתלוננת שבעלה היה זכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, בשל מחלה ממארת בה חלה. ביום 24.8.2009, נפטר הבעל, והמתלוננת פנתה למל"ל וציינה כי יש להפסיק את קצבאות הנכות והשירותים המיוחדים, אותם קיבל בעלה. כפי שנטען בכתב האישום, לבקשת העורר העבירה לו המתלוננת מסמכים שונים, שבאמצעותם הוא דאג לפתיחת חשבון כוזב, באמצעות הנאשמים 2 ו-3. לאחר שנפתח החשבון הכוזב, הזין העורר למערכת הממוחשבת במל"ל את מספרו של החשבון, על מנת שיועברו כספים ממחלקת הנכות לחשבונה (הכוזב) של המתלוננת. באופן זה, הועברו כספים רבים לחשבון הכוזב, והנאשמים הוציאו במרמה סכומים המצטברים לכדי 45,536 ש"ח.

           באישום השלישי, מדובר במתלוננת שבעלה היה זכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. הבעל נפטר ביום 21.8.2009, ואף כאן קיבל העורר מהמתלוננת צילום של תעודת הזהות שלה ואת פרטיה האישיים, לצורך פתיחת חשבון בנק כוזב, על ידי הנאשמים 2 ו-3. הוזרמו כספים לחשבון הכוזב, והנאשמים הוציאו במרמה מהחשבון סכום המגיע לכדי 18,094 ש"ח.

           באישום הרביעי, נטען, כי הנאשמת 2, ביקשה לבדוק ולעדכן את קצבת הנכות שהיא מקבלת, בטענה שחלה החמרה במצבה, וזאת תוך ציון פרטים כוזבים לגבי מצבה. העורר, שהיה מודע לקיומם של הפרטים הכוזבים, פעל לזירוז הטיפול בתביעתה של הנאשמת 2, על מנת להגדיל את קצבתה. באופן זה, כך נטען בכתב האישום, ניצל העורר את תפקידו וקבע ביום 18.1.2010, לנאשמת 2, "דרגת אי-כושר יציבה" בשיעור של 75%, רטרואקטיבית מיום 1.12.2008. זאת, על אף שהנאשמת 2 טענה כי ההחמרה במצבה חלה אך בחודשים האחרונים. כתוצאה מקביעה זו, הוגדל סכום הקצבה שאותה קיבלה הנאשמת 2, ב-1,100 ש"ח נוספים, החל מ-1.12.2008.

3.        לעורר יוחסו בכתב האישום העבירות הבאות:

           א.      3 עבירות של גניבה בידי עובד ציבור, לפי סעיף 390 בצירוף הסעיפים 383 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין).

           ב.      3 עבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(2) ו-(3) בצירוף הסעיפים 383 ו-29 לחוק העונשין.

           ג.      3 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

           ד.      3 עבירות של זיוף בידי עובד ציבור, לפי סעיף 421 סיפא לחוק העונשין.

           ה.      4 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

           ו.      4 עבירות של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

           ז.      3 עבירות של הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

4.        ביום 24.6.2010, ניתן על ידי בית משפט השלום בראשל"צ צו הרחקה בעניינו של העורר, במסגרת הליך של מעצר ימים, שהתנהל שם, טרם הגשת כתב האישום, כאשר צו זה הוארך לאחר הגשתו של כתב האישום. בהתאם לצו זה, נאסר על העורר להגיע למקום עבודתו בסניף המוסד לביטוח לאומי בנצרת עילית, ולכל יתר סניפי המל"ל בארץ. הטעם להוצאת הצו נעוץ בכך שחזרתו של העורר למקום עבודתו, או למשרד אחר של המוסד לביטוח לאומי, עלול להקל על ביצוע עבירות דומות, ובעיקר קיים חשש, כי הדבר יוביל לשיבוש מהלכי המשפט.

5.        ביום 7.2.2011, דחה בית המשפט המחוזי בנצרת בקשה ראשונה לעיון חוזר בצו ההרחקה, ועל החלטה זו לא הוגש ערר.

           ביום 16.6.2011, דחה בית המשפט המחוזי בנצרת בקשה שנייה לבטל את הרחקתו של העורר ממקום עבודתו, וגם על החלטה זו לא הוגש ערר.

           בקשה שלישית לעיון חוזר, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 23.2.2011, ועל כך הוגש ערר לבית המשפט העליון. הערר נמחק "תוך שמירת זכותו של העורר להגיש בקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי בנצרת" (בש"פ 2464/12 ברודצקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.5.2012)).